המסע לפולין

 

בכל שנה יוצאת משלחת של תלמידי שכבת י"ב למסע בפולין בעקבות שואת העם היהודי. היציאה למסע מלווה ומותנית בסדרה של מפגשי הכנה אותם התלמידים מחויבים לעבור, אשר מקנים להם ידע היסטוריה וכלים להתמודדות עם התכנים והמראות.

תיעוד המסע - תשע"ח

 

השנה, תלמידי שכבת י"ב נתבקשו לתעד את המסע ולהעלות את התמונות לאלבום משותף כדי שנוכל כולנו לחלוק איתם את החוויה:

תיעוד המסע - תשע"ח

לו"ז המסע

יום 1 – 18/10, יום ד'  – וורשה: בית הקברות היהודי ובית יאנוש קורצ'ק.

יום 2 – 19/10, יום ה' -  בית הכנסת בטיקוצ'ין, בית הכנסת בטיקוצ'ין, יער לופוחובה, ויז'קי (חסידות אומות העולם) וטקס כיתתי בטרבלינקה.

יום 3 – 20/10, יום ו' – מידנק.

יום 4 – 21/10, יום ש' – וורשה.

יום 5 – 22/10, יום א' – קרקוב: רובע קזימיש, הרובע היהודי, העיר העתיקה, סוקיניצה ופלאשוב.

יום 6 – 23/10, יום ב' – אושוויץ ובירקנאו.

יום 7 – 24/10, יום ג' – קרקוב.
 

 

יומן מסע (סיכום של התלמידים)

יום 1, וורשה: זהו, היום הראשון כמעט ונגמר לו ואנחנו בדרך לביאליסטוק. התחלנו ב23:30 בביה״ס ותוך 20 דק׳ כבר היינו מוכנים לצאת לשדה. הטיסה עברה בקלות, לא היה אחד שלא ישן. ואז התחלנו בסיור בבית הקברות אוקופובה, בית הקברות היהודי בוורשה. אתר מדהים ביופיו, כולם הופתעו כמה בי קברות יכול להיות יפה ומעניין. ליד קברו של אדם צ׳רניאקוב, ראש היודנרט, הדריכו אותנו אלון ואוריה וסיפרו על האיש ועל סוגיית התאבדותו השנויה במחלוקת. משם נסענו לבית היתומים של יאנוש קורצ׳ק, שם הדריכו אותנו תחילה אורי, טל גיל ומעין על סטפה וילצ׳ינסקה ובהמשך עברנו הדרכה משלחתית על יאנוש קורצ׳ק ומשנתו החינוכית. היה יום ארוך, מרגש מאוד, אבל גם מעייף. כולנו עייפים, אך מרוצים. מחר אנחנו בטיקוצ׳יק, יער לופוחובה וטרבלינקה.

יום 2, טיקוצ׳ין, יעל לופוחובה, ויז׳קי וטרבלינקה: קמנו לבוקר קריר, אחרי לילה שכולם ישנו בו כמו תינוקות. התחלנו את היום בעירה טיקוצ׳ין בה נהרגו תושבי העיירה היהודיים בבורות ההריגה שביער לופוחובה הסמוך. התחלנו את הסיור בבית הכנסת בעיר, שם שרנו יחדיו את ״מי האיש״ והכנסנו חיים במקום. משם עברנו לכיכר העיר ושמענו את סיפור ההריגה של יהודי העיירה. בעקבות הסיפור עברנו ליער לופוחובה. עזי, המדריך, הקריא לנו עדות של ניצולת בורות ההריגה ולסיום כל המשלחת שרה יחדיו את ״לראות את האור״ של אפרת גוש. לאחר הביקרו ביער נסענו לעיירה קטנה נוספת, ויז׳קי שמה, לבית פולני שהחביא במהלך המלחמה חמישה יהודים באסם שלו. עזי סיפר לנו את סיפורה של המשפחה והתלמידים היו מרותקים. היה לנו שם מפגש מרגש עם בנם של החסידים ששמח לארח משלחות בכל פעם. את היום הזה סיכמנו בטרבלינקה, מחנה ההשמדה שלא נותר בו דבר, אך לשמחתנו התלמידים זכרו את הדגם שראינו בסמינר לוחמי הגטאות. חתמנו את הביקור בטקס כיתתי בו השתתפו רומי, בעז ושחר. לאורך כל היום הילדים הביעו סקרנות רבה, התעניינו ושאלו שאלות שהשאירו את עזי, וגם אותי האמת, ללא מילים. כל-כך הרבה עניין ואינטיליגנציה. לאחר ארוחת הערב התכנסנו לשיחת ערב בה כולם לקחו חלק, שיתפו ונפתחו. האווירה בכיתה יוצאת מן הכלל, כולם מרגישים בנוח לדבר ולשאול שאלות.

יום 3-4, מידנק ווורשה: ביום שישי התעוררנו בלובלין לבוקר חדש ויצאנו לכיוון מידנק. במרחק נסיעה של עשר דקות מהמלון כבר התחלנו לראות את המחנה. הילדים נדהמו לגלותאת קרבתו של המחנה לעיר וכבר בתוך האוטובוס החלו להתעורר השאלות. את שארית היום  העברנו במידנק. המראות באמת לא פשוטים, בליווי סיפוריו של עזי, אך לאורך כל היום עזי בחר לשים דגש על שאלות לדיון. לאורך כל היום עצרנו לחשוב וקיימנו דיונים שמתייחסים לחיים שלנו. לאורך כל היום, והימים, עזי נלחם על על רמת דיון שלא מתפשרת, לא משאיר את הסיפורים בפולין ומקשר הכל לחיים שלנו, של הילדים. דיברנו על עומדים מהצד, כוחה של אידיאולוגיה ועוד ועוד. סיימנו בטקס שכבתי ( הפעם ללא נציגות כיתתית). משם נסענו לשבת בוורשה, ערכנו קבלת שבת עם מופע מטורף של המחנכים וסיימנו בשיחות הערב. בשיחות הערב הילדים שיתפו בשאלות שהם יצאו מהיום, או אולי תובנות. עלו דברים מרתקים ואף נכנסנו לדיונים וויכוחים. לסיום העברנו להם את המכתבים

יום 4, וורשה: מזג האוויר לא היה לצידנו בלשון המעטה. כל היום ירד לנו גשם, דווקא ביום כזה שאין אתרים סגורים ולא ניתן להסתתר מפניו, אך על אף הקושי המשכנו. התחלנו בזלוטה - חומת הגטו שהיום זו חתיכה קטנה מאוד שנמצאת בלב שכונת מגורים. היה צורך בהרבה דמיון כדי להבין את שהיה, אבל הילדים עשו מאמצים אדירים, על אף הקושי, להיות עם עזי. המשכנו בכל תחנות הגטו; כלודנה, ואליצוב ובכל אחת מהן עזי חשף בפנינו עוד חתיכה ועוד חתיכה מהימים ההם. לאחר ארוחת הצהריים היינו אמורים להתחיל את מסלול הגבורה, שיאו של היום. המסלול בו מנסים להתחקות אחר תהליכו וקיומו של מרד גטו וורשה. כאן הגשם החזק הכריע אותנו ונכנסנו למוזיאון השואה ועברנו הדרכה בתוך המוזיאון. דיברנו רבות על דילמות מוסריות בהקשר המרד והיה דיון סוער במיוחד שממש כולם לקחו בו חלק. רמת הדיון הייתה מדהימה וקשה היה להרגיע את הרוחות. כשיצאנו מהמוזיאון הייתה הפוגה בגדם לכן התכנסנו יחד ושרנו את ״שחקי שחקי״ , כי אין מילים מתאימות יותר מ ״כי באדם אאמין״ בנקודה הזו. בסיום היום המתיש הזה עלינו על האוטובוס ונסענו כל הדרך לקרקוב, לקראת יום רגוע במיוחד.

יום 5, קרקוב: גם היום הגשם החליט שהוא לא מוותר עלינו ולנו. גם היום החלטנו שאנחנו נותנים לו פייט ולא נשברים. היום היה לנו יום רגוע, קצת פחות לחוץ ועם הרבה אוויר. התחלנו ברובע קזימיש, הרובע היהודי. דיברנו על יהדות ותפישות שלנו בה ואז נסענו לכיכר העיר העתיקה, לסוקיניצה לזמן חופשי. הילדים הסתובבו בין חנויות, נחו, אכלו, בילו בחדר מראות ובעיקר נשמו קצת מהלוז הצפוף והמחייב שלנו. בשעה 18:00 הגענו למלון וישר עברנו לשיחות קבוצה. תחילה עזי המשיך את ההדרכה שלא הספקנו אתמול בנוגע למרד גטו וורשה ואז הוא חילק לנו דף עם משפטים מהחסידות, שכל ילד היה צריך לשתף אותנו במשפט אליו הוא הכי מתחבר.

יום 7, קרקוב: וואי וואי איזה יום. מודה שלא ציפיתי ליום כזה. התחלנו בחומת הגטו. דיברנו על החומות שיש לנו בחיים, החומות שאנחנו מקימים. שמענו רבות על המחתרות שהיו בגטו, על שיתוף פעולה של תנועות הנוער בין הגטאות השונות. השיח היום עסק רבות בתנועות המרד ובכוחה של קבוצה, דרך תנועות הנוער. ביקרנו בבית המרקחת של תדדאוש פנקביץ שהיה פעיל בזמן הגטו והיה מחבוא ליהודים רבים, ובזכות זאת זכה פנקביץ באות חסיד אומות העולם. משם נסענו לבית הקברות רקוביצה, שם קבורים חיילים יהודים מארץ ישראל שלחמו בצבא הבריטי. אחרי תמונה משלחתית נסענו להפסקה קצרה לאוכל והתרעננות ומשם לבנדין. בבנדין היה, לדעתי ולדעת רבים, שיאו של המסע. בהדרכה משלחתית שמענו את סיפור הבונקר שמגולל בתוכו כל כל הרבה דברים, בעיקר הרבה אומץ וחזון. הילדים היו מרותקים וכאבו את סופו הטרגי של חברי הקבוצה המיוחדת הזו. ואז, בהחלטה של הרגע האחרון החלטנו (בהמלצתו של רם בורבין, רופא המשלחת) לקיים את הטקס למרגלות הבניין. בפיסת דשא קטנה וצפופה בין גדר חיה לכניסת הבניין, ישבה משלחת שלמה. האמת שבכלל לא אמור היה להיות טקס היום, אבל משום שהיה גשום כל כך בוורשה, החלטנו להעביר את הטקס של וורשה להיום משום שיש קווים מקבילים בין סיפור הבונקר לבין מרד גטו וורשה. על הטקס; הכיתה שלנו הייתה אחראית עליו (נגה רון, מאיה, מעין ולבינגר). התחלנו לעשות אותו עוד בלוחמי הגטאות, כשעזי ואני בחרנו להתחיל את הסמינר בבית הקברות עם הכרות מעמיקה עם אנטק, צביה וחווקה. שם, כשעמדנו ליד קברה של חווקה וראינו את השיר ״האמנם״ חקוק על מצוותה, התחיל הטקס להתגבש. היה ברור שהקו המנחה יהיה תנועות הנוער והכוחן. את כל הקטעים, למעט נאומה של חווקה (פולמן רבן), כתבו הבנות שהשתתפו בטקס בתוספת סיכום המסע של לבינגר שנכתב במסע עצמו. הטקס היה עוצמתי ומרגש, טקס אמיתי כמו שטקס צריך להיות; כנה, אותנטי, בגובה העיניים ומלמד. אני מודה שאף פעם לא התרגשתי ככה מטקס, וכך גם התלמידים. אני חושבת שכל תלמידי השכבה התרגשו לפחות כמוני, בנות הכיתה קיבלו תגובות כל כך מפרגנות שהוכיחו שכשעושים משהו מתוך למידה והבנה, הדברים נראים אחרת. אחרי הסיום המרשים הזה התכנסנו לשיחות סיכום בהן קראנו את הטקסט שכתב אביה של שירה בנקי ביום השנה שלה ודיברנו על המשך הדרך. אחכ פתחנו את השאלות שכתבנו רגע לפני המסע ובדקנו מי קיבל עליהן מענה ואם הוא מרוצה ממנו. השיחות היו מרתקות, ואין ספק שהדרך עוד ארוכה. עכשיו אנחנו בשדה, מתחילים לעלות ועוד מעט נפגש. זה לא הזמן לסיכום עדיין, אבל היה אדיר. אני לא סתם אומרת, היה יוצא מגדר הרגיל ועלה על כל הציפיות שלי. הילדים שלכם יחידים ומיוחדים, כנראה שעשיתם משהו טוב בדרך. יאללה, נתראה בארץ. נשיקות מכולם.

 

© כל הזכויות שמורות לבית החינוך המשותף חוף השרון | קיבוץ שפיים | טלפון הנהלה 09-959-6509 | טלפון חטיבת ביניים 09-959-6553/4 | מייל info@hfs.school