הנצחה |  רס"ן סרגיי מתתוב 

רב-סרן סרגיי מתתוב ז"ל, בנם של נדז'דה ואדוארד, נפל בעת שירותו במהלך המלחמה ביום כ"ג בתשרי תשפ"ו (15.10.2025), והוא בן שלושים ושתיים בנופלו. סרגיי, שהותיר אחריו את רעייתו אלינה, שתי בנותיו ליאן ואמה, הוריו ושתי אחיותיו, הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחדרה. סיפור חייו הוא מסע מעורר השראה של נחישות, מצוינות יוצאת דופן, חיבור עמוק לשורשים, אהבת הארץ וגבורה עילאית.

סרגיי נולד ביום כ"ב בשבט תשנ"ג (13.2.1993) בעיר דרבנט שבמחוז דגסטאן ברוסיה, והיה אח לרוזה ויוליה. בשנת 1999, כשהיה בן שש בלבד, עלה עם משפחתו לישראל. המשפחה קבעה את ביתה בעיר חדרה, ובה התחנך סרגיי עד כיתה ז'.

בכיתה ח' עבר ללמוד באקדמיית וינגייט למצוינות בספורט והתחיל את לימודיו בבית החינוך המשותף חוף השרון. הוא בלט כספורטאי מצטיין בענף הג'ודו והתאמן לצד טובי הספורטאים בישראל. מנהליו ומאמניו באקדמיה תיארו אותו כנער נחוש, פרפקציוניסט, שוחר צדק וחדור מטרה, שהפגין תמיד מוטיבציה גבוהה ושאיפה להצליח ולסייע לסובבים אותו. הוא ניחן באופי של אלוף וברוח ספורטיבית שליוותה אותו בכל תחום בחייו – הוא האמין שאין דבר העומד בפני הרצון וכי כל קושי דורש עבודה קשה, ניתוח מעמיק ותכנון פתרון מקצועי.

סרגיי בלט בתכונותיו יוצאות הדופן להנהיג ולסחוף אחריו אנשים, ליצור חברויות אמת ולהעניק לכל אדם את היחס הייחודי והמדויק לו. עיניו הטובות, הלב הרחב והחיוך הכובש היו לסימן ההיכר שלו. אף שהיה הבן הקטן במשפחה, חוכמתו, בטחונו ושמחת החיים שלו הפכו אותו לעמוד התווך של המשפחה ולבן ואח למופת.

את בית הספר סיים בשנת 2011, בכיתת הספורטאים מווינגייט, במגמת תיב"מ וגיאוגרפיה, עם המחנכת נורית גל. סרגיי שילב את לימודיו עם השקעה אדירה בג'ודו וידע לעשות זאת בדרך שהפכה אותו לאהוב על מוריו וחבריו. סרגיי סיים את לימודיו עם תעודת בגרות מלאה.

עם גיוסו לצה"ל, שירת סרגיי כמדריך קרב מגע. הוא ביצע את הכשרתו ושירת בבה"ד 8 (בית הספר לכושר קרבי) כמפקד בקורסי קרב מגע. סרגיי, שהתחום בער בנפשו, פיתח בעצמו תכנים ותרחישים ייחודיים העוסקים בשימוש בכוח סביר והתנהלות מול אויב במצבים שונים.

הוא יצא לקורס קצינים, ובסיומו מונה לקצין קרב המגע הראשון בבה"ד 1 (בית הספר לקצינים) – תפקיד חדש אותו פתח וייסד. בתפקידו האחרון בשירות הסדיר חזר לבה"ד 8, שם פיקד על הכשרות מדריכי וקציני קרב המגע בצה"ל.

לאחר שחרורו בשנת 2014, המשיך לשרת במילואים במסירות עצומה. הוא שמר על קשר רציף עם היחידה, הקפיד להגיע לכל קורס מדריכים, והוזמן ליחידות רבות כדי לתרום מהידע שלו ולפתח את תחום קרב המגע והלוחמה, תוך שהוא מהווה מודל לחיקוי עבור כל מי שעבר תחת הכשרתו.

בשנת 2016 החל סרגיי את לימודיו בפקולטה להנדסה אזרחית באוניברסיטת אריאל, בחירה ששיקפה את ערכי הציונות, הבנייה ואהבת הארץ שהיו טבועים בו, לצד השראה שקיבל מהוריו שעסקו בתחום בעבר. גם בלימודיו בלט בהצטיינותו ובנכונותו התמידית לעזור לחבריו לספסל הלימודים.

בשנת 2020 החל לעבוד כמהנדס פרויקטים בחברת הבנייה "קן התור". בזכות יכולותיו המקצועיות הגבוהות ודחיפתו לשילוב טכנולוגיות חדשניות ששינו את פני החברה והענף, התקדם במהירות, זכה להערכה עצומה מצד מנהליו ונבחר לעובד מצטיין של החברה בשנת 2025. סרגיי פעל מתוך שליחות וציונות והיה שותף מוביל בפרויקטים לאומיים והיסטוריים רגישים, בהם למשל היותו מהנדס ביצוע ומנהל פרויקט ב"בית הליבה" ובשחזור הרגיש והארכיאולוגי של "קשת וילסון" במנהרות הכותל.

בשנת 2011, במהלך קורס מדריכי כושר קרבי, הכיר סרגיי את אלינה. השניים נישאו בשנת 2021 והקימו את ביתם בחדרה. בשנת 2024 נולדה בתם הבכורה, ליאן נעמי, אותה גידל באהבה אין קץ. סרגיי היה איש משפחה למופת, אדם נדיב ואמיץ שהשרה תמיד תחושת ביטחון ושמחה על סובביו. בשנת 2026 נולדה בתו השנייה, אמה רות, אותה לא זכה להכיר בחייו. 

עם פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר 2023, שב סרגיי ארצה מחופשה משפחתית ומיד התגייס למילואים. הוא שירת מאות ימים במסגרות רבות, לעיתים בכמה יחידות במקביל, כדי להכין את הלוחמים בצורה המיטבית ביותר לקרב. הוא השתתף בפרויקט ייחודי של מחלקת כליאת אויב במשטרה צבאית, והיה ממקימי "כוח אבשלום" (שנועד להגן על אזור מגוריהם) בחטיבת יזרעאלי, בו שירת כמפקד מחלקה אהוב ומסור.

ביום 15 באוקטובר 2025, כשהיה בדרכו לפגישת עבודה ולגזרה חדשה, נקלע סרגיי לאירוע ירי פלילי בכביש 443, סמוך למבוא מודיעים. מתוך ערכיו העמוקים ותחושת החובה להגן על הציבור, סבר סרגיי כי מדובר בפיגוע חבלני נגד אזרחים. ללא היסוס, הוא חתר למגע בגבורה, יצא מרכבו בעיצומו של חוסר הוודאות על מנת להתעמת עם היורים ולמנוע פגיעה בחפים מפשע, ונהרג בשוגג במהלך חילופי הירי.

נזכור את רס"ן סרגיי מתתוב ז"ל כבוגר יוצא דופן, ספורטאי נחוש, מהנדס מבריק שבנה במו ידיו את יסודות הארץ, מפקד נערץ ואדם שערכי הרעות, הגבורה והקרבת החיים היו נר לרגליו.

יהי זכרו ברוך ומורשתו חקוקה בליבנו תמיד.

מורן בצר, מנהלת האקדמיה למצויינות בספורט במכון וינגייט:
סרגיי האהוב, חניכי באקדמיית וינגייט למצוינות בספורט מכיתה ח' עד י"ב, ג'ודוקא חסר פחד ומלא באומץ לב. הגיע לאקדמיה מהעיר חדרה, נער צעיר, נחוש וחדור מטרה, פרפקציוניסט, חבר, שוחר צדק, נכון לעזור ולסייע, מלא מוטיבציה ושאיפות להצליח. לא ויתר לעצמו אף פעם ולא ויתר על נתינה ועל הגנת האחר עד הרגע האחרון.
סרגיי שלנו, זכינו בך כאדם עם אישיות של טוב וראיית האחר. אין לי מילים לתאר את לכתך מאיתנו, הגוף כואב וצר מהלכיל את הכאב. יהי זכרו של סרגיי האהוב איתנו לנצח.