הנצחה | רועי אורן

בן בת שבע וגד. נולד ביום ו' בשבט תשמ"ג (19.1.1983) במושב אודים. כבר כתינוק ניכרו תווי פניו היפים, וככל שהתבגר התעצם יופיו ובלט למרחוק. את ראשית חינוכו קנה רועי בגן הילדים שבמושב אודים והיה כאבן שואבת לכל באי הגן. כבר כילד בגן זכה לפופולריות עצומה והיה מוקף בחברים שהיו רבים ביניהם ודוחפים זה את זה כדי להיות סמוכים אליו ולהניח על שכמו יד אוהבת. הוריו זוכרים היטב כיצד היו ילדי הגן מצטופפים ליד השער הנעול, ממתינים לו שייכנס ועטים עליו כדי לחבקו. מחזות אלה פשטו ולבשו צורה בחלוף השנים, אך בכל אחת מתקופות חייו היה רועי מוקף אהבה.
 

את לימודיו היסודיים עשה רועי בבית-הספר "ויצמן" שבמושב בית יהושע והמשיך לבית-הספר התיכון המקיף "אורט חוף השרון" שבקיבוץ שפיים, שם סיים את לימודיו במגמה הטכנולוגית. רמת המודעות והחשיפה של רועי לטבע הסובב אותו תרמו לעיצוב ולגיבוש אופיו ואישיותו. רועי היה נבון ובעל חוש התבוננות חד, קלט אנשים ועמד על קנקנם בלא מאמץ רב, וכתוצאה מכך השתבח בחברים נפלאים, "מלח הארץ". חברים אלה מהווים את אחד הנכסים החשובים והמשמעותיים שהותיר למשפחתו. מיומנויותיו החברתיות המפותחות איפשרו לכולם לחוש בנוח לצידו; את זמנו השכיל לחלק בין החברים הרבים וידע להעניק את תשומת הלב הראויה לכל אחד ואחד, בדרך שתגרום לכל אחד לחוש כי רועי הוא החבר הכי טוב שלו, חבר שיודע להקשיב ולהגיב במלוא הרצינות.
 

רועי אהב לחייך. כשהילך בשבילי המושב תמיד היה מברך לשלום את מי שנקרו בדרכו, כשחיוכו הנבון חושף טור שיניים לבנות ויפות המונחות בסדר מופתי זו בצד זו. הוא חונן בחוש הומור מפותח, ובתקופת לימודיו בתיכון היווה דמות מפתח בכל הקשור בחיקויים וביצירת אווירה מבודחת. במרבית מעשי הקונדס בתקופה זו היה רועי מעורב, ואף היוזם, והותיר בהם את חותמו ואת שנינותו. במסיבת הסיום של י"ב, כיכב בהצלחה רבה. וכך כתב לו המחנך איציק, בדברי הפרידה: "עצוב לי להיפרד ממך כעת רועי, משום שלא זכיתי לראות את מה שבוודאי יקרה בקרוב, את מה שכבר קרה במקומות אחרים: הפיכתך לאדם רציני ואחראי, מוביל ולא מובל. כאדם שמתמחה באהבות חד-צדדיות ניסיתי שוב ושוב, אך תמיד נכשלתי. האם הבנת פעם שהרדיפה האין-סופית אחריך היא עדות לאמון מוחלט ביכולתך, ופעמים רבות יותר ממה שהיה לך בעצמך? אני מקווה שצדקתי ושתגרום לי לתסכול, אך גם לגאווה. המון הצלחה בחיים, שמור על קשר."
 

גיוסו הקרב של רועי לצה"ל מצא אותו מוכן וחסר התלבטויות: כבר בכיתה י"א דבק בו הרצון להגיע ל"שייטת" - יחידת העילית בצה"ל - וגם העובדה שבחר במסלול הצבאי הנחשב לקשה ביותר לא הרתיעה אותו. "הוא רצה להתגייס רק ל"שייטת". זה היה החלום שלו. ... הוא היה מורעל על ה"שייטת".", סיפר אחד מחבריו הקרובים. רועי, שתמיד עבד לצורך מימון שאיפותיו ותוכניותיו ומעולם לא ביקש כסף מההורים, פעל כך גם הפעם: הוא נרשם לקורס הכנה לצבא שעלותו החודשית גבוהה, והתמסר בכל מאודו ומרצו להשגת המטרה הנכספת. הוא לא פסק להתאמן ולהשביח את כושרו הגופני, וכך הגיע לגיבוש ב"שייטת". כאשר נודע לו שעבר את הגיבוש בהצלחה והתקבל לקומנדו הימי, היה המאושר באדם.
 

רועי החל את שירותו ב"שייטת 13" בראשית חודש אוגוסט 2001. תקופת שירותו התאפיינה בפריחה אישית ומקצועית; הוא השקיע ביחידה את כל משאביו הנפשיים והפיזיים וכפי שהעיד מפקדו, היה הדבק שחיבר וליכד את חבורת הלוחמים: "הלוחמנות שלך יחד עם הרגישות והיחס האישי שנתת לסובבים אותך יצרו סביבך הרגשת ביטחון. היית החוליה המקשרת בצוות. מסוג הלוחמים שכל מפקד רוצה לידו, וכמה שיותר קרוב אליו." רועי היה מחובר ליחידה בכל נימי נפשו, וגם כשחזר לחופשות קצרות המשיך להתאמן. חברי המושב זוכרים היטב כיצד היה רץ בשדות המושב: "הוא היה גאוות המושב, כזה שהראה לכולם מהן ציונות אמיתית ותרומה למדינה. כולנו היינו גאים שהוא משרת ב"שייטת". הילדים במושב העריצו אותו, הוא היה מודל לחיקוי עבורם," סיפרו.
 

רועי תמיד היטיב לבטא את עצמו ובברכות המחורזות שחיבר ידע לשלב שנינות והומור בראייה מפוכחת ורצינית. כך, למשל, כתב לחברו שהתקבל לקורס טיס:

 

"לכושי סמבו המצוי, מתכון להצלחה בטייסת:

תשמור על צלם עצמך ולא תחקה אחרים

שתדע לעמוד מול רוחות השינויים.

שתכיר את חברך אך תשמור גם על גבך.

תזכור גם להיות "סנייק" לעתים

כי יהיו גם אשר לא יענו לשם "חברים".

אל תנצנץ ואל תהיה אחרון

פן ינחל עליך כישלון.

פוזה נחוצה לתדמית נפוחה

אך כמובן גם זאת במידה מתאימה.

תדבוק במטרה, אל תסיח דעתך.

תדע לראות את הטוב גם כאשר אותו צריך לחצוב.

וכאשר אתה מרגיש נבול וכבול, התנחם כושי -

במקרה שלך השמים הם הגבול.

ובקיצור תן גז מבלי לעצור, אל תסתכל שנייה לאחור

רוץ קדימה, בדוק מקזז, הרם מדפים,

שחרר בלמים, הפעל מדחפים והמרא לשחקים."
 

לכל אורך חייו היה רועי ("בראוני" בפי חבריו לצוות) בעל יכולת אינטואיטיבית גבוהה ביותר, אשר כיוונה את דרכו בכל אשר פנה. חבריו יודעים לספר כי מספר ימים לפני שנהרג התכנס אל תוך עצמו באופן חריג, ובדרכם לפעולה האחרונה אמר שהוא חש כי מישהו מהם לא יחזור.
 

סמל-ראשון רועי אורן נפל ביום י' באב תשס"ג (8.8.2003) בפעילות מבצעית באזור שכם. עם חבריו לצוות יצא למחנה הפליטים עסכר למבצע ללכידת ''מהנדס'' החמאס, חמיס אבו-סאלם, שעסק בהקמת מעבדות נפץ. חברי הכוח כיתרו את הבניין שבו שהה המחבל וקראו לו לצאת, עת נורתה אש מתוך המבנה. אחד הכדורים פגע בראשו של רועי והוא נהרג במקום. הלוחמים הגיבו מיד בירי טיל "לאו" שבעקבותיו התפוצצה מעבדת החבלה, ואבו-סאלם נהרג.
 

בן, חברו לצוות של רועי, תיאר את השתלשלות האירועים בשיר שכתב:

 

"חום צהריים, חודש אוגוסט, עוד קטנה

עולים למסוקית, הוקדמה הנסיעה.

עלינו בהרכב מלא, רק 'בראוני' לא היה;

יצא עם הפיקוד והקופסה לפני שעה.

המסוקית נוחתת בנקודת ההמתנה.

פורשים את השק"שים, שוכבים לתפוס תנומה.

'בראוני' והקופסה שלו עוד יושבים בדיונים,

אם אתה קשר, צריך להיות בעניינים.

השמש בשמים כבר נושקת אל הים.

מישהו שם קפה על אש, מתעוררים כולם.

בין לגימה לשכטה נזרקת לה בדיחה, ורטינה

של החב"ץ, הוא לא הבין אותה.

לבסוף נכנס לו 'בראוני' עם הציוד עליו.

צוחק עליו חב"ץ: 'הי, בראוני-קופסת-קשר, לאן אתה נמרץ?'

'בראוני' כמנהגו נותן חיוך רחב,

אך משהו שונה היה בתוך עיניו;

משהו, כמו ידע את סוף הקרב.

השמש כבר מזמן נבלעה בין הגלים,

אנחנו את אפוד הקרב והקסדה עוטים.

'בראוני' כרגיל צוחק ומתלוצץ

שם הציוד עליו ומקלל את הקופסה ואת כאב הגב.

הגיעה עת, אנחנו ישובים ב'אבירים',

נכנסת שיירה לעיר בין ההרים.

פורקים סביב הבניין, כורזים להם לצאת,

אך תשובת המרצחים היא צרור שמתפוצץ.

קול נפץ רם, ובלוקים נופלים בכל פינה,

בתוך ההמולה שומעים בקשר: 'יש נפגע!'

כדור מן הצרורות חודר אל הקסדה,

ו'בראוני-קופסת-קשר' נופל לאדמה.

לנצח אזכרך עסכר כמחנה דמים.

לקחת את רענו הטוב שבטובים."
 

רועי היה בן עשרים בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין במושב אודים והיה לחלל הראשון שנטמן בחלקה. הותיר הורים, אחות - רעות ואח – אורי.