הנצחה | דרור בר

סרן

דרור בר

בן לאה ומוליק

 

נפל ביום כ"ז בניסן תשס"ב

9.4.2002

בן 28 בנופלו

חטיבת הצנחנים

מקום מנוחתו

בית העלמין עינת

לעמוד הזיכרון של משהב"ט

לאתר המשפחה לזכרו

לעמוד ההנצחה באתר הקיבוץ

בן לאה ומוליק. נולד ביום ג' בשבט תשל"ד (26.1.1974) בקיבוץ עינת. אח לגונן, חובב ורונית, בעל ליפעת ואבא לאורי (שנולדה לאחר נפילתו).
 

דרור למד בבית הספר היסודי "מעבר אפק" שבקיבוץ עינת, והיה ילד שמח ושובב. בשעות הפנאי שיחק כדורסל ורכב על סוסים. באחת התקופות שבהן נעדר אביו מהבית, כתב לו: "לאבא שלום, אי-שם בעינת ליד ראש העין יש ילד ששמו דרור שאוהב מאוד את אבא שלו. אבא, אצלנו בסדר ואני חושב שגם בבית הספר בסדר. איך אצלך? אני מרגיש מאה אחוז, אני עוזר לאימא... אבא, שלח עוד גלויה. אוהב מאוד מאוד מאוד, דרור שלך." באותה הזדמנות, אף הקדיש דרור שיר לאביו:

 

"העולם כולו גדול,

ואני פוחד מכול,

ואבי כזה גדול,

ואני אוהב לזלול,

ואחי אוהב לזחול,

ואחותי היא פחדנית,

ואני הוא האמיץ,

כל היום אני מרביץ..."
 

בכיתה ז' עבר דרור, יחד עם כל בני כיתתו מהקיבוץ, ללמוד בבית החינוך המשותף "חוף השרון" שבקיבוץ שפיים. בכיתה ט' החל להתאמן בקרטה בשיטת שו-טו קאן, ובד בבד שיחק כדורסל. דרור התמיד באימוני הקרטה, וספורט זה הפך אצלו לדרך חיים. הוא הקפיד להתאמן ולשמור על עקרונות השיטה, ואת פירות התמדתו קצר כבר בתחילת כיתה י"ב, כשקיבל חגורה שחורה (דרגה גבוהה, בגיל צעיר, ובתוך זמן קצר). 
 

משיכתו של דרור להדרכה ולחינוך באה לו מהבית הערכי שגדל בו והתבטאה במהלך שנות התיכון בהדרכת ילדי בית הספר היסודי שבקיבוץ. לימים, תלך נטייה זו ותתגבר.
 

דרור התגייס לצה"ל ב-26.7.1992. את דרכו הצבאית החל בקורס טיס, אך לאחר כחצי שנה נשר, לשמחתו הרבה. הוא עבר לחיל הרגלים, והוצב ביחידת "מגלן", יחידה מובחרת של הצנחנים. משסיים את המסלול יצא לקורס קצינים. בהמשך שירת כמ"מ (מפקד מחלקה) בנח"ל, וכמדריך בקורס קצינים בבה"ד 1. לאחר שהדריך מחזור אחד, השתחרר מצה"ל.
 

תקופה קצרה עבד דרור בקיבוץ, ויצא לטיול הגדול ביבשת אמריקה – הצפונית והדרומית. לאחר כשבעה חודשים של טיול ועבודה בחוץ לארץ, שב ארצה. עם חזרתו לקיבוץ שימש רכז של חברת הילדים. נוסף על כך, היה פעיל בעמותת "חיים" והתנדב במשך שלוש שנים וחצי בבית החולים "שניידר" שבפתח תקווה, במחלקה של ילדים חולי סרטן – דרור אימן את הילדים המאושפזים בקרטה והעניק להם שעות של חסד ותקווה. לאחר נפילתו, הוענק לו "אות המתנדב" של שר הבריאות. כמו כן, במשך כשנה וחצי הדריך דרור ילדים מוגבלים וחריגים במסגרת עמותת "עמיחי", ועל כך קיבל לאחר נפילתו את "אות המתנדב לשנת 2002" מטעם עמותת "שלם" של משרד העבודה והרווחה.
 

דרור למד במכללה למִנהל בתל אביב, במסלול משולב: תעודת הוראה, מחשבים ומִנהל עסקים. בשנת הלימודים השנייה שלו, בחודש מאי 2000, נשא לאישה את יפעת.
 

בשנה השלישית ללימודיו הוצע לדרור ללמד בבית הספר "תיכון חדש" בתל אביב, שם הגיש את תלמידיו לבגרות במחשבים. אמו לאה מספרת שבחופשת הפסח נסע לתיכון כדי להכין את התלמידים לבחינת הבגרות. בעוד היא סבורה שהוא יגיע לכיתה ריקה, בהנחה ששום תלמיד לא ירצה לוותר על החופשה, דיווח לה דרור על כיתה מלאה, ועל כך שתלמידים רבים הגיעו והשתתפו בשינון החומר הנלמד.  ביום שהתקיימה בו בחינת הבגרות, ניגש דרור לכל תלמיד ותלמיד והגיש לו שקיק סוכריות עדשים שעליו כתובה ברכת הצלחה. תלמידיו עברו את המבחן בציונים גבוהים.
 

התלמידים של דרור אהבו אותו מאוד והעריכו את השקעתו הרבה בהם. בתום שנת הלימודים, הציעה הנהלת "תיכון חדש" לדרור עבודה קבועה כמורה למחשבים. בתוך כך, קיבל דרור פנייה ממשרד הביטחון עם הצעה להתגייס לשורות "המוסד", ולשרת במחלקת המחשבים. דרור בחר להצטרף למשרד הביטחון, כיוון שראה בכך שליחות. אגב כך סיים את לימודיו האקדמיים, וקיבל תואר בוגר במִנהל עסקים.
 

בפסח 2002 יצא צה"ל למבצע "חומת מגן" שנועד לפגוע בתשתית הטרור הפלסטינית בשטחי יהודה ושומרון. ביום שישי, 29.3.2002, חול המועד פסח תשס"ב, קיבל דרור "צו 8", והתייצב ביחידתו. לאחר שלושה ימי אימונים, ביום 3.4.2002, נכנס הגדוד לג'נין.
הגדוד של דרור השתתף תחילה במצור על ג'נין, ולאחר מכן החל בפעולות לחימה בתוך מחנה הפליטים. החיילים עברו מבית לבית, דרך קירות הבתים, והתקדמו באִטיות כדי למזער את הפגיעה באזרחים.

 

ערב לפני נפילתו של דרור בקרב, חל ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה. חייליו מספרים כי דרור כינס אותם באחד המבנים, אסף שישה נרות, ולאור הנרות הדולקים אמר: "יש קשר ישיר בין תקופת השואה לבין הקרבות האלו, והקשר הוא שבשואה לא יכלו היהודים להגן על נפשם, ואילו פה אנחנו במדינה עצמאית ואנו אחראים לגורלנו, ואנו נלחמים על גורלה של מדינת ישראל."
 

למחרת, אור ליום כ"ז בניסן תשס"ב (9.4.2002), נקלעה מחלקתו של דרור למארב מתוכנן של מחבלים. דרור שהיה עם חייליו נפל בקרב. בן עשרים ושמונה היה במותו. הוא הובא למנוחות בקיבוצו עינת. הותיר רעיה, הורים, שני אחים ואחות. לאחר נפילתו נולדה בתו אוֹרי – בלי שהספיק לדעת כי יפעת רעייתו בהיריון.
 

על קברו של דרור, שהועלה לדרגת סרן, חקקה המשפחה את המילים "דרכך אהבת האדם – לעולם לא תידם".
 

אברי גולן, חבר ילדות של דרור, ספד לו: "הוא היה מהיותר חזקים שקיימים. הכי רגוע, הכי מחושב, ואני בטוח שגם בקרב הזה הוא עשה הכול בלי טעויות. הבן אדם הכי ישר שאפשר למצוא. בחור גדול עם לב זהב ענק."

© כל הזכויות שמורות לבית החינוך המשותף חוף השרון | קיבוץ שפיים | טלפון הנהלה 09-959-6509 | טלפון חטיבת ביניים 09-959-6553/4 | מייל info@hfs.school