הנצחה | עמרי לביא

בן אהובה וזבולון. נולד ביום כ"ג בחשוון תשכ"ח  (26.11.1967) בקיבוץ ניר אליהו. עמרי למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ רמת הכובש, ולאחר-מכן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון 'אורט חוף השרון' שבקיבוץ שפיים. על תקופת לימודיו כתב מחנכו מבית-הספר התיכון, יפתח גלעדי: "עמרי לא היה שונה במהותו משאר ילדי הכיתה, אך במשך השנים התגלה בו ייחוד משלו, בעירנותו לסובב אותו, בעזרה לחבריו, בסולידריות ובדעותיו העצמאיות. עמרי ידע לעמוד על דיעותיו, גם אם לא היו מקובלות עלי ועל חברי הכיתה. חבריו ידעו תמיד לסלוח לו, כי ביקורתו היתה מלווה תמיד בחיוך ובהומור והוא רצה להיות יותר חופשי. סקרנותו הטבעית, הייתי בטוח, תביא אותו בסיכומו של דבר ללימודים". ואכן עמרי קלט את השכלתו מהתבוננות סקרנית בעולם הסובב אותו.

 

הוא אהב את הטבע ואת העבודה החקלאית וטיפח עציצים רבים ליד חדרו.

 

הוא אהב מאוד מוזיקה – כפי שנכתב עליו בעלון סיום בית-הספר התיכון: "התחביב שלו הוא לשיר לנו את מצעד הפזמונים באמצע השיעורים על רקע דברי המורה". והוא אף כתב שירים, מלאי רגישות והתבוננות, כמו השיר 'חורף':

 

"להלך בחיקו המופלא של הטבע

ולשאוף מנה גדושה של עונה חדשה.

לבוסס בשלוליות ובבוץ שנסחף

לראות ניצוצות בוהקים באגלי-המים,
פרפרים צעירים במסע-כלולות,

וכמה ניצנים ירוקים שנפתחו.

לראות עולם חדש מבעד לצעיף דק של טיפות.

לראות ולראות ולא לשבוע.

לשתות את היופי המרנין.

את המרחב והכוח

ולהשתכר."
 

הוא גויס לצה"ל באמצע ינואר 1986 והצטרף לחיל השריון. לאחר הטירונות וסיום קורס צמ"פ, שבו נמנה עם הצוות של טנק המ"פ, נשלח לקורס מט"קים, וכשסיימו הוצב ליחידת חיל השריון ברמת הגולן בתפקיד סמל מבצעים. בתקופת שירותו הצבאי חזרו ונתגלו בו אותן תכונות המוכרות מתקופת בית-הספר. כך כתב עליו דני, קצין אג"ם ביחידה: "עמרי היה מחונן בכושר החלטה וכושר ביצוע יוצאי דופן, ויותר מכול ביכולת נדירה למשוך אחריו חברים". ומוסיף עופר, חברו ליחידה: "היתה בו מזיגה של יושר אישי, המתבטאת בהקצנת דיעותיו ברבים ושל מופנמות רבה בכל הנוגע בענייניו הפרטיים, האישיים".
 

ביום א' בטבת תשמ"ח (22.12.1987), באזור רמת-הגולן, נפל עמרי בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בקיבוץ ניר אליהו. השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח - נטע, עמית, ירמיהו ושלומית.
 

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "עמרי גילה יוזמה, אחריות, דבקות במשימה, מנהיגות. כשהיה לוקח על עצמו משימה, ידענו שהביצוע יהיה מושלם. עמרי היה מקובל מאוד על כל מפקדי העוצבה, חייליה וחיילותיה. סביבו התרכז עיקר המורל באגף המבצעים, ומותו הותיר אותנו המומים וכואבים".

 

משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו "הכי אוהב את הצבע הירוק".